לשם הדגמת הסוגיה נשתמש בסיפור של ניר, שהחזיק ברישיון להחזקת קנביס, בעת האירוע שמיד אפרט היה לניר רישיון להחזקת 20 גרם, אך עד להתנהלות ההליכים הפליליים נגדו קיבל ניר אישור להחזקת 60 גרם קנביס וזאת לצרכים רפואיים. לטענת ניר, 20 גרם לא סיפק את צרכיו ולכן החזיק בכמות גדולה יותר. על פי כתב האישום שהוגש נגד ניר הוא החזיק בביתו 165.49 גרם קנביס ו-80.68 גרם חשיש. על פי כתב האישום, ועל פי החוק, כמות שכזאת היא כמות שאינה משמשת לצריכה עצמית. על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית דינה עד 20 שנות מאסר. לעומת זאת, החזקת סם לצריכה עצמית נאכף כיום באמצעות קנסות, ובמקרה שכזה ניתן להטיל על ניר קנס על סך 500 ₪. המשמעות היא לא רק בהיקף העונש, אלא שאכיפת העבירה באמצעות הודעת קנס משמעותה גם הימנעות מרישום פלילי, ולכן ניר ניסה להתמודד עם החֲזקה בחוק ולטעון שהחזיק בסם לצריכה עצמית.

איך מוכיחים בעבירות סמים שהחזקת סם היא לצריכה עצמית?

על מנת לבחון את טענתו של ניר מפנה ביהמ"ש אל ההלכה הנוהגת הכוללת שני מבחנים – מבחן השימוש ומבחן המימון – מבחן השימוש מטיל על הנאשם נטל להוכיח כי כמות הסם שנתפסה ברשותו תואמת את הרגלי צריכתו ומבחן המימון מצריך אותו להראות כי יש לו מקורות מימון ושמקור הסם אינו מפעילות עבריינית. אלא שביהמ"ש קובע שהשינויים שחלו באכיפה בתחום הקנאביס מחייבים התאמה של המבחנים לעת הנוכחית ולאמצעי האכיפה החדשים ומשכך הוא בוחן את המבחנים הקיימים בצורה מותאמת לעת הנוכחית. להרחבה בעניין הזה ניתן לקרוא במאמר שעלה באתר שלי, לינק מצורף בציוץ האחרון בשרשור.

על מנת לקבוע את המבחנים המותאמים מסתמך בית המשפט על תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – החזקת קנאביס ושימוש בו לצריכה עצמית), תשפ"ב-2022 שקובעות קנס 500 ₪ בגין החזקת סם מסוג קנאביס לצריכה עצמית, על מסקנות הצוות שפעל במשרד המשפטים לבחינת מדיניות האכיפה כלפי צרכני קנאביס ומאמרים אקדמיים. עוד מסתמך בית המשפט על ההשפעות שהיו בעקבות השינויים על דיני המעצרים ועל הענישה ביחס לעבירות בסמים קלים. ושלטעמו כל אלה מביאים למסקנה כי יש לבחון מחדש את מבחן הכמות, בייחוד כאשר מדובר בהחזקה של כמות שקרובה לכמות הקבועה בחוק. בית המשפט נועץ זאת בשלושה טעמים:

1. קרבה לכמות עשויה כשלעצמה להעיד על כך שמדובר בצריכה לשימוש עצמי;
2. נטישת המחוקק את העמדה הבינארית ביחס לקנאביס אל עבר גישה מורכבת אשר נמצאת על הציק בין קרימנליזציה לדה-קרימנלזציה בתחום הסמים הקלים;
3. גישה פרגמטית הקשורה לשולי הסיכון בין התחום הפלילי לתחום של אכיפה מנהלית באמצעות קנסות.

על מנת להתמודד עם מבחן השימוש, ביהמ"ש מתייחס לרישיון של ניר, אך העובדה שהותר לו להחזיק 60 גרם לא מטה את הכף לטובתו. אולם, ניר טען שמדובר בכמות שאמורה לשמש אותו ל-3 חודשים ושכוונתו הייתה לצמצם מגע עם סוחרי סמים, ביהמ"ש מקבל שמדובר בכמות שתואמת את צריכתו האישית. ביהמ"ש מכנה את המבחנים הללו מבחן הכמות המותאם ומבחן השימוש המותאם ביחס למבחן המימון, הוא מכנה זאת מבחן המימון המותאם, שם הוא בוחן תלושי שכר שמעידים על הכנסה קבועה בסדר גודל של 8,000-10,000 ₪ ולטענתו עלות רכישת הסם שהחזיק הייתה כ-4,200 ₪, המאשימה לא הביאה ראיות על מנת לסתור טענות אלה. ביהמ"ש גם בחן את יכולתו הכלכלית של ניר לרכוש כמות סם כזו ומתרשם שיש ביכולתו לרכוש אותם בעצמו. בנוסף לכך נבחן אופי ההחזקה, ניר החזיק את הסמים באריזה אחת ולא מחולקת לכמויות קטנות, מה שעשוי היה להעיד על כוונת סחר. וכן לא נמצאו נסיבות נוספות, כמו התכתבויות בטלפון, שיעידו על כוונת סחר.

לאור כל זאת, מוצא ביהמ"ש כי ניר שכנע, במאזן ההסתברויות, שהסמים שהחזיק היו לצריכה עצמית ובכך התגבר על החֲזקה הקבועה בחוק, ולאור זאת הוא מזכה את ניר מן העבירה שיוחסה לו ומרשיע אותו בהחזקת סם לצריכה עצמית.

תפ 3597-08-22