האם ניתן להטיל אחריות בגין לשון הרע גם על אדם שמתלווה למי שנוקט בלשון הרע?
מה קורה אם אדם שהתלווה אליכם ו"מדבר בשמכם" נוקט בביטויים שמהווים לשון הרע, מה מידת האחריות שלכם? הסיטואציה המוזרה הזו היא בדיוק הסיפור של ינון, מנהל חנות, ורבקה, לקוחה מאוכזבת שהגיעה לחנות של ינון מלווה באישה שהזדהתה כעורכת דינה של רבקה ונקטה בלשון הרע, על כך במאמר הנוכחי.
לשון הרע – הסתתרות מאחורי אלמוני
רבקה הזמינה מהחנות של ינון מיטה ביון 05.10.23. לפי תנאי ההזמנה מועד האספקה הינו 28 ימי עבודה ממועד ביצוע ההזמנה. אלא שיומיים לאחר ההזמנה התרחשה המתקפה הרצחנית של חמאס ונפתחה מלחמת חרבות ברזל. מדובר באירועים חריגים שהשפיעו על כלל המדינה ובה גם העסק של ינון.
במקור היה אמור להיות מועד האספקה ביום 14.11.23, אך בשל המלחמה התארך מועד האספקה מעבר לכך. ביום 24.11.23 התקיים יום מכירות מיוחד בחנות של ינון, Black Friday, ינון נערך בהתאם וקיווה שיום המכירות המיוחד יעזור לו לשקם את הנזקים שנגרמו בעקבות המצב המלחמתי.
אלא שבאותו היום הגיעה לחנות רבקה, מלווה באישה נוספת, שפרטיה אינם ידועים, שהזדהתה כעורכת הדין של משפחתה של רבקה. אותה אישה דרשה לקבל מועד מדויק לאספקת המיטה, השיחה התנהלה בטונים גבוהים ובצעקות, כאשר ינון מבקש מהשתיים לא לצעוק ולהמתין בסבלנות, אך הן סירבו.
בעת הזו שהו בחנות מספר לקוחות איתם ינון קיווה לקדם עסקאות, אך לאור טענות השתיים, לפיהן ינון שקרן, וכן טענות ביחס לאיכות השירות, מועד האספקה ועוד, הכל תוך הלבנת פניו של ינון, דבר שתועד היטב במצלמות החנות, הלקוחות שהיו במקום עזבו אותו. אגב, המיטה סופקה לבסוף ב-30.11.23.
לשון הרע – כתב תביעה וכתב הגנה
בעקבות האירועים הללו הגיש ינון תביעה קטנה בה הוא דורש פיצוי בגין לשון הרע והוא דורש פיצוי ללא הוכחת נזק. לטענתו ההתנהלות התוקפנית במועד המסוים ובעת שיש לקוחות בחנות נעשה במכוון, מדובר בשקרים שמטרתם לפגוע בו, להפיל אותו ולבזותו, ולפגוע בפרנסתו. ינון העמיד את תביעתו על 20,000 ₪.
רבקה מנגד טענה שהתביעה אינה מגלה כל עילה כלפיה, שכן כל ההתייחסות של כתב התביעה מתייחס אליה ואל האישה האלמונית כיחידה אחת, ואף אחד מהמעשים המיוחסים בכתב התביעה אינו מיוחס ישירות אליה, בוודאי שלא אותן התבטאויות לגביהן טוען ינון שהן מהוות לשון הרע, ולכן יש לדחות את התביעה.
ביהמ"ש צפה בסרטונים והתרשם שאכן מדוברת ב"התנהלות בעייתית" של אותה גברת אלמונית, שמשקפת את טענותיו של ינון בכתב התביעה ואף הוסיפה כי בסרטון נראית האלמונית פונה בבירור לזוג לקוחות שהיו במקום באותה עת, ואומרת להם שלא לקנות במקום, ובעקבות דבריה עזב הזוג את המקום.
רבקה נמנעה מלהזכיר את האלמונית בכתב ההגנה, וגם נמנעה מלזמן אותה לעדות. כשנשאלה על כך השיבה רבקה כי הבטיחה לאלמונית שלא למסור את פרטיה. ביהמ"ש מוצא כי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב ולכן היא רואה בה כ"מעוולת במשותף", ומפנה אל סעיף 12 לפקודת הנזיקין:
לבחינת האם הביטויים בהם השתמשה האלמונית בליוויה של רבקה, עושה לבסוף ביהמ"ש מבחן פשוט, ובוחן את מה שנקלט בעדשת המצלמה במקום, בה נראים לקוחות עוזבים את המקום, לרבות זוג שעזב לאחר פנייה מצד האלמונית, ביהמ"ש קובע שמדובר בהתנהגות בריונית שתכליתה לבייש את ינון ולפגוע בו.
לאור זאת, ביהמ"ש פוסק לינון את כל הסכום שתבע – 20,000 ₪, ועליהם מוסיף 1,000 ₪ הוצאות. המסר הוא שבמקרה המתאים בימ"ש לא ייתן לאדם להסתתר מאחורי אישיות לא ידועה על מנת לחמוק מאחריות, לפחות כשזה נוגע לעניין נזיקי.
תק 42806-01-24