במסגרת התביעה תיארו ירון וליאור אירוע, במהלך מבצע "עם כלביא", במסגרתו נדחפו מחוץ למקלט עם כלביהם בעת אזעקה על ידי יעקב וביתו, שירן. מלבד פער בגרסאות לגבי אופי המאבק על הכניסה למקלט, יעקב הודה שעמד על כך שהכלבים לא יכנסו וככל וליאור רוצה להיכנס למקלט עליה לעשות זאת בלעדיהם.

מניעת כניסה למקלט כעוולה נזיקית

בהחלטתו מסביר ביהמ"ש שנוכחות הכלבים, אף אם מרתיעה מי מבני המשפחה, אינה מצדיקה מניעת כניסה למקלט. ביהמ"ש מנסה לאתר את העוולה, כלומר את העילה החוקית שבאמצעותה ניתן לדרוש פיצוי, והוא מוצא אותה באמצעות סעיף 15(ו) לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951.

אי קיום הוראת חוק מפורשת עלול להקים עוולה מסוג "הפרת חובה חקוקה" לפי פקודת הנזיקין, מה שמקנה לירון וליאור זכאות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם. בשלב הזה ביהמ"ש לא מסביר כיצד הוא מעריך את הנזקים שנגרמו, אך הוא מעמיד את שיעור הפיצוי הכולל על 7,000 ₪ ואליהם מצרף 700 ₪ הוצאות.

שימוש מעניין בתביעה אזרחית, המקנה כלי נוסף במאבק לאכיפת ההוראה בחוק ההתגוננות האזרחית. אמנם תביעה כזאת אינה מקנה צו אופרטיבי, אך יש בכוחה להרתיע אנשים מפני מניעת כניסה למקלט.

ת"ק 18419-08-25