על פרידה בין בני זוג ומשמורת על הכלב במשותף שלהם
בהליכי גירושים הדיון ביחס למשמורת על ילדים הוא אחת ההכרעות הקשות עבור בתי המשפט, מדובר בהליך לא פשוט שהאינטרס המוביל אותו מביא בחשבון ביהמ"ש הוא "טובת הילד", מונח מופשט שקשה לפענח. אך מה קורה כאשר הסכסוך על משמורת נוגע לכלב משותף, ומה שוקל ביהמ"ש במקרה כזה? על כך, במאמר הנוכחי.
האם ניתן לקבוע משמורת גם כשאין גירושים?
ר' ו-מ' קיימו מערכת יחסים זוגית במשך תקופה ארוכה ובשלב מסוים אף היו מאורסים והתגוררו יחד, אך השניים לא התחתנו לבסוף ונפרדו בסוף בשלהי 23'. במהלך הקשר אימצו כלב וגידלו אותו במשותף. בתחילת הפרידה הסתדרו הצדדים על מועדי מפגש עם הכלב, אך בשלב מסוים התגלע ביניהם סכסוך בעניין.
ר' הגישה תביעה לבית משפט לענייני משפחה בבקשה לקבלת צו שיורה כי היא תשמש כמשמורנית המלאה של הכלב, או לחילופין שתיקבע משמורת משותפת. ביהמ"ש הוציא צו המסדיר משמורת משותפת.
לטענתה של ר' היא בעלת ניסיון רב בגידול כלבים והייתה המטפלת העיקרית בכלב והיא שמימנה חלק משמעותי מצרכיו.עוד טענה כי עיסוקה מאפשר לה שהות עם הכלב רוב שעות היום, כל זאת בשונה מ-מ' לו חסר ניסיון בגידול כלב ונעדר מהבית שעות ארוכות. מ' טען, לפי עדות הוטרינר המטפל, שהוא המטפל העיקרי וכן שהשבב של הכלב רשום על שמו. ר' אף לא זכרה את שמו של הוטרינר, שהעיד שמצב הכלב טוב והוא מטופל היטב.
איך קובעים משמורת על כלב?
למעשה מיקדו שני הצדדים את טענותיהם סביב שאלת "טובת הכלב". ביהמ"ש פירט שלוש גישות לפתרון הסכסוך:
טובת החיה כאבן בוחן
בחינת הפן הקנייני
מיקוד בנסיבות תוך התעלמות מסוגיית הבעלות הקניינית
בהתאם לספרות המשפטית הכריע ביהמ"ש שאין גישה חד משמעית, אך הגישה העיקרית תומכת בבחינת "טובת החיה".
בעת בחינת "טובת הכלב" מצא ביהמ"ש שהצדדים מסכימים שטלטול הכלב מבית לבית אינו לטובתו (ככל הנראה טענו זאת כדי לקבל חזקה בלעדית לעצמם). ביהמ"ש התרשם שבכל הנוגע למישור הפורמלי מ' הוא המטפל המרכזי. ר' לא הצדיקה שלילת היותו של מ' הבעלים הדומיננטי, משכך הוא דוחה את תביעתה של ר'.
מה אומר בית המשפט המחוזי בסוגיית משמורת על כלב?
אך הסיפור לא הסתיים כאן, ר' הגישה ערעור שהגיע למחוזי חיפה, ר' טענה שהערכאה הראשונה העניקה משקל גדול מדי לרישום הפורמלי והתעלם מנסיבות המקנות עדיפות למשמורת בידיה. מ' הוסיף כי כעת הוא בקשר חדש והמפגשים עם הכלב מעיבים על הקשר החדש. הערעור נדון בהרכב של 3 שופטים.
נשמע סיפור פשוט, לא? שופטי ההרכב היו חלוקים בדעותיהם. לטעמו של השופט סילמן, היה מקום להוכיח בראיות את טובת הכלב, ולא בטענות, ולא הובאה אף חוות דעת בעניין. מנגד ישנם ממצאים עובדתיים שמעידים על העדפה מובהקת ל-מ', ומשקבע ביהמ"ש שאין מקום לחלוק את המשמורת, דין ערעורה של ר' להידחות.
מנגד, השופטת אטיאס סברה כי הסתמכות הערכאה הראשונה על הרישום הפורמלי כגורם מכריע אינה במקומה, היא פונה לעיון בראיות ומגיעה למסקנה שאין מקום לקבוע כי ישנו מטפל דומיננטי. היא אף סבורה שבמכלול הנסיבות היא סבורה שהעדיפות דווקא מוקנית ל-ר'. לאור זאת, ממליצה אטיאס על למשמורת משותפת.
הערה לסיום: מדובר בפסק דין מיוחד שכן הוא אינו נסמך על אף מקור נורמטיבי, חוק או פסיקה, לשם הכרעה. כלומר השופטים, במיוחד בערכאת הערעור, הסתמכו על "תחושת צדק" מבלי להסתמך על אף מקור נורמטיבי.
עמש 44427-10-24
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
