יניב התעלם, ו-א' הגיש תביעה בה טען שלא נתן הסכמתו לשימוש בתיעוד, ושפרסומו נעשה בנסיבות משפילות ומבזות, ולכן מהווים עוולה לפי חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע ותבע פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 50,000 ₪. לטענתו, נגרם לו נזק תדמיתי משמעותי לאחר שזוהה על ידי חברים ומשפחה.

פרסום תמונת עירום – פגיעה בפרטיות ולשון הרע

יניב טוען שהיה המום מהתנהגותו של א', לטענתו לא העלה צילום של איבר מינו, לא הכיר אותו ולא פרסם פרט מזהה שלו, אלא רק תיעד את המרחב הציבורי וטען כי א' פגע בו, בבתו שהייתה איתו ובציבור המתרחצים. עוד טען כי התובע הוא שבחר לחשוף את עצמו במקום ציבורי ויכול היה לצפות שיצלמו אותו.

יניב טען שלא הייתה לו כוונה לבזות, אלא להציג תמונת מצב אמיתית בה נתקל וחש חובה מוסרית וחברתית במטרה למנוע מקרים דומים ולהביע מחאה על מעשיו של א', מה שלמעשה מכניס אותו לחריגים בעניין לשון הרע. הוא גם טען שחוק הגנת הפרטיות אינו מיועד להגן על התנהגות כמו של א' שהיא פלילית באופיה.

פגיעה בפרטיות פסק דין

ביהמ"ש קבע שעל אף שהתנהלותו של א' אינה פשוטה, חשיפת תיעוד של אדם במערומיו הוא מן הדברים המובהקים שנכללים תחת "צנעת הפרט", עליהם חוק הגנת הפרטיות נועד להגן. אמנם התובע בחר מיוזמתי לחשוף עצמו ברבים, אך אין לראות בכך הסכמה לפרסום, ומשפורסם, בנסיבות בהן פורסם יש לראות בכך פרסום משפיל ומבזה.

לעניין לשון הרע, ביהמ"ש דחה את טענות ההגנה של יניב. ביהמ"ש קבע שלא הייתה על יניב חובה מוסרית וחברתית בפרסום, וכן לא רואה בפוסט שפרסם "הבעת דעה" שעה שצורף אליו הסרטון ומבחינת ביהמ"ש מן ההקשר של הסרטון לא ניתן להבין את "הביקורת" לה טוען יניב.

ביהמ"ש למעשה מצא שהפרסום מהווה פגיעה בפרטיות ולשון הרע ולא עומדות ליניב ההגנות בפרסום לשון הרע. במסגרת הפיצוי ללא הוכחת נזק, בגין פרסום בודד, מחייב ביהמ"ש את יניב ב-10,000 ₪ פיצוי ו-3,000 ₪ הוצאות.

תא 60009-02-21