עמרם מנגד טען שהגשת הבקשה במועד זה פוגעת בכלל סופיות הדיון. ההליך הסתיים לפני למעלה משנה, ובהמשך התגלגל לשתי ערכאות נוספות ובשום שלב לא העלה מאיר את סוגיית הקלון. עמרם טוען שאת סוגיית הקלון היה על מאיר להעלות במסגרת גזר הדין, ומשלא עשה כן, אין מקום לאפשר זאת כעת.

ביהמ"ש קיבל את טענתו של עמרם ודחה את הבקשה ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. אולם ביהמ"ש דן גם בבקשה לגופה. הוא קובע כי קביעת קלון משמעותה פסילת נבחר ציבור מכהונה ולמעשה יש בה פגיעה בזכות לבחור, כלפי תומכיו, ובפגיעה בזכותו להיבחר ויש להביא עניין זה במערך השיקולים.

ביהמ"ש מאזכר את בג"ץ 436/66 שם נדונה השאלה האם הרשעה בעבירה לפי חוק איסור לשון הרע טומנת בחובה קלון שמונע כהונה כחבר מועצה מקומית. שם נקבע כי בעבירה זו ידבק קלון רק בנסיבות מיוחדות. ביהמ"ש קבע כי במקרה זה, על אף הכיעור במעשיו של עמרם, לא מתקיימים התנאים להטלת קלון על מעשיו.

הליך של קובלנה הוא הליך פלילי לכל דבר ועניין, ויש אפשרות שהרשעה במסגרתו תביא להטלת קלון, אך במקרים של לשון הרע זה יהיה נדיר. יש לי תחושה שאולי עוד נשמע על מעלליהם של עמרם ומאיר, וככל שיהיה מה לעדכן, אעדכן.

קפ 40883-07-20