פסילת חוקים על ידי בית משפט לתביעות קטנות - לקרוא ולא להאמין
אחת הביקורות על השימוש בפסקת ההגבלה שבחוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק היא שהפרשנות לפיה היא מקנה סמכות פסילת חוקים לבית משפט, אינה מוגבלת לערכאה כזו או אחרת, וכך יוצא שבימ"ש שלום יכול, תיאורטית, לפסול חוק. הפעם המאמר, מקרה קיצוני בו עלתה האפשרות לפסילת חקיקת משנה במסגרת הליך של תביעה קטנה.
מבוא לסמכות חקיקה ופסילת חוקים על ידי בית משפט
אז קודם כל נרגיע, לא מדובר בפסילת חוק. אבל לפני שנתחיל צריך להסביר איך פועל ההליך של חקיקת משנה.
כל פעולה שמבוצעת על ידי המדינה צריכה להיות בסמכות שהוענקה לה בחקיקה. אלא שלא תמיד הסמכות תהיה באופן מובהק בחוק, לעיתים החוק יקנה סמכות לבעל תפקיד או רשות מסוימת לקבוע כללים.
כך למשל, חוק גנים לאומיים ושמורות טבע מקים את רשות הטבע והגנים, הוא מקנה לשר להתקין תקנות בעניין איסור פגיעה באתרים וגם לקבוע ערכי טבע מוגנים, אבל הוא גם נותן סמכות למנהל הרשות להנפיק היתר לפגיעה בהם. על מנת שפעולותיו של המנהל בעניין יהיו חוקיות הוא זקוק לאותה הסמכה בחוק.
הסיפור המוזר על ציוד אסיר שנאבד ופסילת חוקים
אחרי ששעממתי אותכם, נגיע לעניין. דידי הוא אסיר, בעת ביקורת ציוד שנערכה בתאו הוא אולץ להפקיד אצל שב"ס ציוד אישי שלו – בעיקר מסמכים ובגדים. באוקטובר 21' הועבר דידי מכלא אחד לאחר, באותה העברה אבד הציוד ויחד איתו גם מוצרי קנטינה השייכים לו. דידי פנה בכתב לבירור מצב הציוד שלו.
הוא נענה שהציוד אבד, אך מוצרי הקנטינה שלו אותרו והועברו אליו למעלה מחודשיים לאחר פנייתו כשהם כבר פגי תוקף. לאור זאת, הגיש דידי תביעה קטנה על סף 25,780. אין סיבה להיכנס להערכת השווי של הפריטים, ובכל מקרה ביהמ"ש מוצא ששב"ס אכן אחראים להעברת הציוד של דידי, לרבות מוצרי הקנטינה.
המחלוקת האמיתית בדיון הייתה ביחס להוראה 4טו בפקודת נציבות שרות בתי הסוהר (04.33.00) "החזקה, אחסנה ושינוע פריטי ציוד של אסירים", לפיה תקרת האחריות של שירות בתי הסוהר בגין אובדן ציוד לא תעלה על 1,000 ₪ לאסיר. בשל כך פסק השלום פיצוי על סך 1,000 ₪ בלבד בתוספת עלות אגרת המשפט.
המחוזי מכניס את למשוואה את האפשרות לפסול חוק
אלא שדידי לא היה מרוצה, והוא רצה לערער. בשלב זה צריך להבהיר שבשונה מהליכים "רגילים" בתביעה קטנה אין זכות ערעור, וערעור למחוזי יעשה רק אם ניתנה לכך רשות, ולשם כך נימוקי הערעור צריכים לעמוד בתנאים קשוחים, מה שמביא למצב שלרוב בקשות רשות ערעור על תביעות קטנות נדחות.
המחוזי נתן רשות ערעור, בדיון בערעור הפנה המחוזי זרקור לסוגיה שלא נבחנה בשלום, מה מקור הסמכות של שרות בתי הסוהר להגביל את גובה חבותו הכספית מכוח אחריותו לנזקים בגין אובדן ציוד? והמחוזי החל לחקור את מקור הסמכות. לאור הערה זו מסרו הצדדים את עמדתם, לטענת שב"ס ההסמכה לנציב שב"ס לקבוע הוראות וכללים לעניין הפעלתו, כפי שמופיעות בפקודת בתי הסוהר. מנגד טען דידי ששב"ס חסר סמכות להגביל את אחריותו.
המחוזי ניגש לברר את מקורות הסמכות, והוא מוצא שהסמכות לנציב שב"ס למסור פקודות מצויה בפקודת בתי הסוהר וכי יש לפקודה מאפיינים של חקיקת משנה.
משמעות ההוראה בפקודה, באופן ברור, הוא פגיעה בקניינו של האסיר.
זכות הקניין מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשכך, בהתאם לפסקת ההגבלה, על הוראה כזאת להיות בחוק, או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו. המחוזי לא מצא הסמכה מפורשת בחוק לנציב שב"ס לפגוע בקניינם של אסירים.
לאחר שבירר המחוזי אם ניתן למצוא פרשנות מקיימת להוראה המסוימת בפקודה, כלומר האם ניתן לקיים את ההוראה למרות שהיא חורגת מסמכות, אך לא מצא פרשנות שכזאת. תוצאת המסקנות הללו היא שההוראה המגבילה את גובה הפיצוי נוצרה ללא סמכות מפורשת בחוק ומשכך היא בטלה.
המשמעות היא שעניינו של דידי יחזור כעת אל השלום כדי שזה יעריך את שווי החפצים שעבדו, מה שלא נעשה קודם לכן, ולמעשה לקבוע את גובה הפיצוי לא זכאי דידי.
מעניין יהיה לראות איך ההליך הזה יתגלגל הלאה משם.
רתק 50285-02-24
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
