במרכז הדיון עמדו הביטויים "חמאסניק", "תומך נוחבות" ו"תומך טרור" אותם ייחס שני לשלומי. שלומי טוען שהביטויים פגעו בשמו, במטרה להשפילו ולהפוך אותו למושא לשנאה וללעג בפני חברי קבוצת הפייסבוק, בת 28,000 חברים, בה התנהל השיח.

להלן תיאור חילופי הדברים בין שני (הנתבע) לשלומי (התובע).

קללות ברשת ולשון הרע

שלומי הגיש תביעה על סך 75,000 ₪. שני טען ששלומי הוציא את הדברים מכל פרופורציה, מדובר באמירות רגילות במסגרת דיון פוליטי ואף אדם אינו מתייחס אליהן כלשונן. לבסוף גם טען שמדובר בקבוצה בה התלהמויות וקללות מסוג זה הם דבר שקורא ברגיל והמשתתפים מודעים לכך ובכל מקרה מדובר בהבעת דעה.

הצדדים הסכימו כי אין צורך לקיים הליך הוכחות וסיכומים ולמעשה ההליך הוכרע על סמך כתבי הטענות של הצדדים. בבואו לבחון את אופי הביטויים שבדיון, והאם הם עולים כדי לשון הרע, ערך ביהמ"ש השוואה למקרים שנבחנו בעבר בפסיקה בהם נקבע כי "נאצי" ו"יודנראט" מהווים לשון הרע.

ביהמ"ש קובע כי יש לבחון את הביטויים גם בהיבט של זמן ותרבות וגם על ההקשר ההיסטורי הרלוונטי. כך למשל, ביהמ"ש קובע כי ביטויים כמו "עמלק" או "המן" לא יזכו לאותו יחס על פי דיני לשון הרע כמו "נאצי" או "היטלר". לכן, לביטויים בהם השתמש שני ואופיים כ"לשון הרע" הופכים מובהקים יותר.

הגנות לשון הרע

בבחינת ההגנות, הרי ששני לא יכול לטעון ל"אמת בפרסום", אף לשיטתו לפיה אין לפרש את הדברים כלשונם. עוד מודה שני כי הדברים נכתבו בלהט ומתוך כעס ולכן, כך קבע ביהמ"ש, לא ניתן לייחס לו תום לב. לסיום, קובע ביהמ"ש כי עצם העובדה שהדיון נכתב בהקשר ציבורי-פוליטי אינה מקנה לביטוי חסינות.

ביהמ"ש מסכם את בחינת ההגנות במסקנה שעניין מיקום השיחה כ"שיח פוליטי" אמנם אינו מקנה חסינות, אך יש לשקול להתחשב בכך בעת קביעת גובה הפיצוי. כלומר, ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה כי הביטויים הללו מהווים לשון הרע, ובנסיבות של מקרה זה הם אינן חוסות תחת אף אחת מן ההגנות.

בעת קביעת גובה הפיצוי ביקר ביהמ"ש את שלומי על כך שהוא השמיט חלקים משמעותיים מהשיח, בין היתר הוא השמיט אמירות שמלמדות על כך שבכוונתו לפנות לעו"ד "בשביל הספורט" ו"כסף על הרצפה זה תמיד כיף". השמטת הדברים לא מבטאת רק חוסר תום לב, יש בה גם כדי ללמד על מידת הפגיעה בתובע.

ניתן להבין ששלומי לא באמת חש מושפל, אלא ניצל מצב אליו נקלע. אך מאחר ולא התנהלה חקירה של שלומי בעניין, ביהמ"ש לא מייחס לכך משקל מכריע.

פיצוי על קללות ברשת

במקרים אחרים בהם נעשה שימוש בביטויים כמו "נאצי", "היטלר" ו"אייכמן" נקבע פיצוי של 6,000 ל-20,000 וקבע שבמקרה זה יש לקבוע את הפיצוי על 12,000 ₪.

ביהמ"ש ראה לנכון לסיים את פסק דינו בקריאה לצדדים, וגם לקוראים, למצוא את הדרך להימנע מהמשך ההתכתשות, תוך העברת ביקורת, בעיקר על שני, על חוסר הנכונות למצוא את דרך הפשרה ולהימנע ממיצוי הדין במקרים שכאלה. ובכלל, לנסות להימנע מלכתחילה מהפצת שנאה.

תאדמ 77322-01-25

ההמלצה הכי טובה במקרים שכאלה היא להימנע משימוש בביטויים שכאלה במסגרת השיח הציבורי בכלל, והשיח ברשת בפרט. אבל הסיפור הזה שם תמרור אזהרה ברור – שימוש בביטויים שכאלה עלול לחשוף את הדובר/כותב לתביעה שייתכן שבסופה יידרש לפצות את הצד השני.