לנאשמים יוחסו מספר עבירות נוספות: מעשה פזיזות ורשלנות, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת נכס חשוד, הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות ולאופק יוחסה עבירה של הפרת הוראה חוקית בשל העובדה שהיה מורחק והפר הוראה זו. השלושה נעצרו ימים ספורים לאחר האירוע והמדינה ביקשה לעצור אותם עד תום ההליכים.

מדובר באחד מכתבי האישום החמורים שהוגשו ביחס לאלימות במגרשים, אך יחד עם זאת האישומים, לטעמי, מוכיחים שחוק איסור אלימות בספורט לא יצר את האפקט לו ציפו ואולי הוא לא מקנה לרשויות האכיפה את כלל הכלים הדרושים להן. אסקור שתי טענות בעניין זה שעולות מהעבירות המיוחסות בכתב האישום.

אכיפת אלימות בספורט באמצעות חוק העונשין – האם לכך התכוון המחוקק?

המדינה מייחסת לנאשמים, ובצדק, עבירה של איסור הכנס חפץ אסור לפי חוק איסור אלימות בספורט, אולם מדובר בעבירה הפחות חמורה, שדינה שנתיים מאסר. במקום ליחס להם גם עבירה של תקיפה באירוע ספורט ואיסור יידוי חפץ היא מייחסת עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ומעשה פזיזות ורשלנות.

נראה שמה שעומד מאחורי בחירת העבירות הללו היא המחשבה של המדינה שבכך היא מחמירה עם הנאשמים. כלומר המדינה מוותרת מראש על השימוש בחוק הייעודי לעניין זה מאחר שהיא סבורה שהוא אינו מחמיר דיו, או שאינו משקף נכוחה את מעשיהם של הנאשמים. הפרקטיקה הזו נמשכת גם בעבירה נוספת.

בעוד שחוק איסור אלימות בספורט יוצר עבירה ייחודית למי שאינו פועל לפי צו ההרחקה שהחוק עצמו קבע, המדינה מתעלמת מהסעיף הזה ובוחרת להאשים את אופק בסעיף מחמיר יותר של הפרת הוראה חוקית. התנהלותה זו של המדינה מעלה תהיות לגבי נחיצותו של חוק איסור אלימות בספורט.

תפ 37755-02-25

מסקנות והמלצות לאור כתב האישום על אלימות במגרשים

נראה שיש פה קריאה למחוקק להתאים את החוק למצבים מוכרים ממגרשי הספורט, ולערוך התאמות בחוק בעניין העבירות המסתברות ממנו, כמו השלכת אותם חפצים אסורים, שאמורה להיות נסיבה מחמירה, וכן להחמרת העונשים בעבירות השונות על מנת לתת כלי יעיל לאכיפה נגד אלימות במגרשי הכדורגל.