עונש על המתה בקלות דעת – איך גוזרים את העונש?

אלא שאת תשומת ליבי תפסה התייחסותו של ביהמ"ש המחוזי ביחס ליסוד הנפשי של מחמוד, הוא כינה את הרצף הנסיבות שהובילו לתאונה "התנהלות מסוכנת, רציפה ומשלוחת רסן" וקבע כי מדובר בקלות דעת שהיא "כפסע" מאדישות. לבסוף גזר ביהמ"ש המחוזי, בין יתר רכיבי הענישה, 8 שנות מאסר.

גם את נציגי המדינה תפסה האמירה הזו של ביהמ"ש והם סברו שיש בכך כדי להביא לעונש חמור יותר ולכן הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. לשיטת המדינה, קביעה זו אמורה להציב את מתחם העונש ההולם למעשיו של מחמוד על 12 שנות מאסר, עונש המקסימום בגין המתה בקלות דעת, ולא 10 שנים, כפי שקבע המחוזי.

לקורא שאינו בקיא בגזירת העונש במשפט הפלילי נציין, כי על פי החוק על ביהמ"ש לקבוע ראשית מה מתחם העונש ההולם בגין המעשים והעבירות בהן הורשע הנאשם, שנקבע אך ורק לפי נסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן נקבע העונש בתוך המתחם לפי נסיבות הקשורות בנאשם, עברו הפלילי, למשל.

כלומר, כאשר קובע המחוזי קביעות מחמירות לגבי נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הדבר אמור לקבל ביטוי בקביעת מתחם העונש, ויש בכך גם כדי להשליך על עונשו של הנאשם. מנגד מחמוד ערער גם כן, הוא סבר שביהמ"ש לא נתן משקל מספיק למצבו בעקבות התאונה, לגילו הצעיר ולהתנהלות המדינה בעניינו.

הרפורמה בעבירות המתה וגרימת מוות בתאונת דרכים – פסיקת העליון

את פסק הדין של העליון כתב השופט אלרון. הוא מנתח את הרפורמה בעבירות ההמתה וקו הגבול העובר בין אדישות לקלות דעת, ונותן משקל משמעותי לעובדה שמחמוד נהג תחת השפעת סמים ומציין "כי הבוחר לאחוז בהגה במצב של שכרות… מוחזק כמי שמכוון נשק טעון ודרוך כלפי עוברי-אורח תמימים שנקרו בדרכו".

אולם, אין זה מצב רגיל כי נהג יואשם בגין המתה באדישות, אך בנסיבות המתאימות יהיו מקרים שעשויים לעלות כדי רצח באדישות, וביחס למחמוד קובע: "מכלול נסיבות ביצוע העבירות מלמדות אפוא כי תקוותו של המשיב למנוע את גרימת התוצאות כה חלשה, שכמעט וניתן לראות בה כשוויון נפש לאפשרות גרימתן"

למעשה, מבלי לומר זאת במפורש, אלרון קובע כי מעשיו של מחמוד נמצאים בסביבת האדישות. אלרון מקבל את עמדת המדינה לפיה אכן מתחם העונש במקרה כזה צריך לעמוד בחלקו העליון על 12 שנות מאסר ומבקר את המחוזי על קביעות מקילות ביחס לעונשו של מחמוד בתוך המתחם ושיש להחמיר עימו.

אלרון גם לא חוסך ביקורת מהמדינה על כך שהתמהמה בהגשת כתב האישום במשך יותר משנתיים, ובמהלך תקופה זו אף אפשרה לנאשם לחזור ולנהוג ואף להמשיך ולבצע עבירות תעבורה. לבסוף קובע אלרון כי יש לקבוע את עונשו של מחמוד על 9 שנות מאסר.

עפ 4517/24

אני סבור שלא רחוק היום בו יואשם אדם שנהג בנסיבות דומות לאלה של מחמוד בעבירת המתה באדישות ואני סבור שבתי המשפט יסכימו להרשיע אדם בעבירה זו בנסיבות המתאימות, כפי שציין אלרון.