הסדר טיעון, איך זה עובד?

אלא שבעת שמיעת הערעור בפני ביהמ"ש העליון הודיעה התביעה במפתיע שהגיעה להסדר במסגרתו נדב יחזור בו מהערעור, יודה בכתב אישום מתוקן ויורשע בהריגה שהעונש המירבי בגינה הוא עד 20 שנות מאסר. מה שהוביל את התביעה להסדר מקל שכזה הוא פנייה מצד הרשויות בארצות הברית שהבהירו כי עדותו של נדב בפני בימ"ש אמריקאי שדן בעניינו של צ'ארלס הוא מכריע על מנת לאפשר את העמדתו לדין והרשעתו בחלקו ברצח. על מנת לאפשר את עדותו בארה"ב, וכחלק מההסכמות אליהם הגיעו הצדדים, הסכימו הצדדים שנדב, בהסכמת התביעה, יבקש את דחיית שמיעת ערעורו כדי לאפשר את עדותו בארה"ב.

ההסדר בין הצדדים הועלה על הכתב והופיעו בו מספר תנאים שעל נדב יעמוד בהם לשם הוצאת ההסדר לפועל. נדב התחייב בהסכם למסור את כל הידוע לו ביחס לחלקו של צ'ארלס ובהמשך חתם על כך שהוא אינו מבצע הרצח בפועל, אל ידוע לו פרטים על מעורבותו של צ'ארלס והוא מסכים לעבור פוליגרוף לאימות הפרטים.

בעניין בדיקת הפוליגרף הסכים נדב כי אם בתוצאות הבדיקה יתברר כי שיקר ביחס לפרט מהותי ייחשב הדבר לאי-עמידה בתנאי ההסכם, והמדינה תחזור בה מהסכמותיה. במידה ויעמוד נדב בתנאי ההסכם הצדדים יטענו יחדיו בפני ביהמ"ש לגזירת דינו של נדב ל-10 שנות מאסר. אלא שנדב נכשל בבדיקת הפוליגרף.

התברר כי לנדב היה מעורבות בירי בזוג היבלי. אלא שעל אף זאת, התביעה לא אמרה נואש ולהסכם בין הצדדים צורף נספח שבפועל משנה את התמורה אותה יקבל נדב, לפיה הצדדים ייטענו בפני ביהמ"ש לעונשים שונים – התביעה תבקש 14 שנות מאסר וההגנה תעתור ל-12 שנות מאסר. הצדדים חתמו על ההסכם החדש.

בהתאם להסכם ביקשו הצדדים להפריד את הדיון בערעור בין יאיר לנדב, ולדחות את שמיעת הערעור בעניינו של נדב. ביהמ"ש סירב לבקשה, מה שדחה גם את נסיעתו של נדב, שהבין עתה כי מערך הכוחות השתנה וביקש לשנות את תנאי הסדר פעם נוספת, לבסוף הוסכם שהתביעה תעתור ל-12.5 וההגנה ל-10 שנות מאסר.

בית המשפט קיבל את ההסדר עם נדב, המיר את הרשעתו מרצח להרגיעה והורה על החזרת התיק למחוזי לשם גזירת עונשו, ערעורו של יאיר נדחה והוא נשלח לרצות את מאסר העולם שנגזר עליו. עד הדיון במחוזי הוטס נדב לארה"ב כדי לקיים את חלקו בהסכם, אלא שצ'ארלס הודה ברצח ועדותו של נדב התייתרה.

התיק חזר למחוזי כדי לגזור את דינו של נדב. הרכב השופטים לא ראה בעין יפה את ההסדר – הענישה לה טענו הצדדים כשלעצמה מקילה בצורה מרחיקת לכת, ובוודאי לאור העונש שיאיר מרצה, והעמידו את עונשו של נדב על 15 שנות מאסר. נדב ערער וביקש כי הסדר הטיעון יכובד כלשונו.

גם בעליון הדעות נחלקו, אמנם כל שופטי ההרכב תמימי דעים לגבי סמכותו של בימ"ש לסטות מהסדר שגיבשו הצדדים, אך השופטים בך ודורנר סברו כי לאור מכלול הנסיבות ההסדר משרת את האינטרס הציבורי ויש לקיימו, ואילו חשין סבר שאין להשלים עם ההסדר עם נדב, וסבר שהתנהלותו בכריתת ההסכם "אינה ראויה".

עמדתם של בך ודורנר היא שהכריעה, הערעור התקבל, ונדב נדון ל-12.5 שנות מאסר. הסיפור של נדב מדגים לנו שהסיבות להסדר, הן מצד התביעה והן מצד הנאשם, הן מגוונות ומשתנות לאורך חיי התיק, אך בסוף עומד ההסדר לבחינת ביהמ"ש, בעוד שנוסח כתב האישום הוא בסמכות התביעה, הענישה היא בסמכות ביהמ"ש.

עד היום, עניינו של נדב משמש כהלכה בתחום הסדרי הטיעון והוא מאוזכר באינספור פסקי דין ומאמרים אקדמיים.

עפ 6967/94