על ההבדלים בין הטרדה מינית ללשון הרע – הכרעת בית המשפט

ביהמ"ש בוחן את החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 ועושה הבחנה בין החלקים העוסקים ב"פניות" או "התייחסויות", שמפורטים בסעיפים (3)-(5) לעומת התיקון החדש לחוק, במסגרת מה שכונה "חוק הסרטונים", שנמצע בסעיף (5א) ועוסק בפרסום, ביהמ"ש מוצא שסעיף זה הוא האכסניה המתאימה לסכסוך בין השניים.

מהרגע הזה החל בימ"ש לכנות את הביטויים של אלי "פרסומים". "פרסום" הוא ביטוי מרכזי בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, ונשאלת השאלה מדוע לעשות במקרה שכזה שימוש בחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 ולא בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965? התשובה כנראה טמונה בעובדה שתביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 מזכה באגרה מופחתת.

עוד חשוב להבהיר, כי אותו תיקון חקיקה בחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 קבע מבחנים שמאוד דומים לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, אלא שהתוצאה הישירה לכך שהתביעה הוגשה תחת עילה של הטרדה מינית היא שביהמ"ש קובע שהוא לא יברר האם פרסומים שנקבעו על ידו שאינם מהווים הטרדה מינית עשויים להוות לשון הרע.

למעשה, ביהמ"ש אומר לתובע הפוטנציאלי שהוא צריך לבחור את העילה בקפידה ולבחירה מסוימת עלול להיות מחיר. ניתן גם להבין בין השורות שביהמ"ש רומז שהוא היה מוכן להכיר בביטויים מסוימים כלשון הרע. ויובהר, בשני החוקים ישנה אפשרות לפיצוי ללא הוכחת נזק, כך שהתוצאה עשויה להיות דומה.

בעניין הביטויים, ביהמ"ש מוצא כי הפרסומים של אלי מהווים "הטרדה מינית גסה ומובהקת" ו"מיקומם הרבה מעבר לקו הגבול האמור" שכוונתו שלא ניתן להתייחס אליהם כאל "ביקורת לגיטימית". חיזוק להיבט המיני בפרסומים מוצא ביהמ"ש בעובדה שאלי התמקד בפרסומיו בנשים בלבד.

כעת פונה ביהמ"ש לבחון את היקף הפיצוי. החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 קובע פיצוי ללא הוכחת נזק על סך 120,000 ₪, אלא שסכום זה רלוונטי לאוגוסט 2013 ויש להביא בחשבון הצמדה למדד שמביאה לסכום של 158,000 ₪, וזה סכום אותו ניתן לפסוק כפיצוי בגין כל ביטוי.

לבסוף מוצא ביהמ"ש לקבוע את היקף הפיצוי על סך 80,000 ₪, אליהם יתווספו 10,000 ₪ הוצאות ושכ"ט. בנוסף, מוציא ביהמ"ש צו האוסר על אלי לפרסם כל פרסום המתייחס לשלי, או לפנות אליה בכל דרך שהיא.

תא 34899-03-22