עבירות מין – כל מה שרציתם לדעת

• מחלה או ליקוי נפשי של הקורבן – מדובר על מחלה, ליקוי או הפרעה נפשית מוכרת ושיש בה כדי למנוע הסכמה אמיתית, חופשית ומרצון. במצב זה שאלת ההסכמה אינה מתקיימת.
• שימוש בנשק – אם עבירת המין בוצעה תחת איום של נשק, קר או חם, קובע החוק כי יש בכך נסיבה מחמירה.
• חבלה או גרימת הריון – חבלה, הן פיזית והן נפשית, או הכנסת הקורבן להריון מהווים נסיבה להחמרה בענישה.
• התעללות – אם עבירת המין כללה גם רכיב של התעללות, לפני המעשה, במהלכו, או אחריו, יש בכך כדי להוות נסיבה לחומרה.
• ביצוע העבירה בנוכחות אחר – עבירת מין שנעשית על ידי יותר מאדם אחד במהלך האירוע, או אפילו בנוכחות אדם נוסף, הרי שמדובר בנסיבה מחמירה.
• מהות הקשר בין הפוגע לנפגע – אם בין הצדדים לעבירה התקיימו יחסי מרות, בעבודה או בשירות, יש בכך כדי לשכלל עבירות מסוימות או להחמיר באחרות.
• תפקיד הפוגע – ישנן מקצועות או תפקידים שביצוע עבירת מין במסגרת עבודתם יש בהם חומרה יתרה, כך למשל מטפלים שונים ואף כהני דת, קיבלו התייחסות ספציפית בעבירות המין.

בנוסף לרשימה המפורטת הזו ישנם גורמים נוספים שהחוק מצביע עליהם כנסיבות שיש בהן כדי להוות נסיבה מחמירה או כדי ליצור עבירת מין עצמאית. המשמעות היא שאם מי מהנסיבות שפורטו מעלה משתלב עם עבירת מין, מורה החוק להחמיר בענישה, או שעצם קיום הנסיבה בשילוב התנהגות שכשלעצמה אינה מהווה עבירה תיצור עבירה.

כך למשל, קיום יחסי מין מלאים בהסכמה כשלעצמם לא יהוו עבירה, אולם אם מדובר באישה מתחת לגיל 14, תחשב ההתנהגות כעבירה. דוגמא נוספת: קיום יחסי מין ללא הסכמה חופשית מצד האישה, קובע החוק כי העונש יהיה עד 16 שנות מאסר, אך אם בעקבות קיום יחסי המין נכנסה האישה הנאנסת להריון, קובע החוק כי עונש המאסר בגין התנהגות זו יהיה עד 20 שנות מאסר.

אונס

כשלעצמה, עבירת העונש היא פשוטה, אומר המחוקק: "הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית". אלא שבפועל יש רבדים נוספים של מעשים שמהווים בפועל אינוס. אז ראשית יש להבהיל שעל מנת שהתקיים "אונס" חייבת להתקיים "בעילה". החוק מגדיר "בעילה" כך: "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה".

כלומר, אונס יכול להתקיים רק כלפי אישה, שכן הוא כולל רק חדרה לאיבר מינה של אישה. אולם, אונס יכול להיעשות הן על ידי גבר והן על ידי אישה שכן החדירה יכולה להיעשות למעשה על החדרת כל עצם, בין אם הוא איבר גוף ובין הוא חפץ.

אך עבירת האינוס לא מסתיימת רק במקום שבו בועלים אישה שלא בהסכמתה, החוק מפרט ארבעה מצבים בהן אף אם הייתה הסכמה עדיין יש בפנינו עבירות אונס. המצבים הרלוונטיים הם: קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים; הסכמה שהושגה במרמה לגבי העושה או מהות המעשה; ניצול מצב המונעה הסכמה חופשית; ניצול מחלה או לקות המונעים הסכמה חופשית.

יש להבהיר כי כאשר בכוונת המדינה להאשים אדם בעבירת אינוס על אף שישנה הסכמה עליה להוכיח כי הוא היה מודע לנסיבה לפיה אין משמעות להסכמה. כך למשל, עליה להוכיח כי מבצע העבירה היה מודע שהנערה איתה הוא מקיים יחסי מין היא בת 13, טענת הגנה טובה במקרה זה יכולה להיות שהאישה הציגה עצמה כבת 17 ולפוגע לא הייתה אפשרות לדעת או לחשוד כי פרט זה אינו נכון.

בעילה אסורה בהסכמה

תת-עבירה של אונס הוא "בעילה אסורה בהסכמה". ההבדל המהותי בין "אונס" לבין "בעילה אסורה בהסכמה", נעוץ ביסוד ההסכמה. בעבירת האונס ההסכמה אינה מתקיימת, או שהיא מתקבלת מידי מי שהחברה החליטה שאין משמעות להסכמתו. להבדיל, בעבירה של "בעילה אסורה בהסכמה" התקבלה הסכמה חברתית כי הקורבן הוא אמנם אישיות משפטית שמסוגל לתת הסכמה, ועדיין, בנסיבות מסוימות, על אף ההסכמה, מתקיימת עבירה.

מדובר במקרה של בעילה של קטינה בין גיל 14 ל-16, או מעל גיל 16 שבינה לבין הפוגע מתקיימים יחסי מרות כלשהם. בשני המקרים הללו מדובר בבעילה אסורה על פי חוק, על אף שהמחוקק מכיר במעמדה של ההסכמה מצד הנפגעת. בהתאם, הענישה הקבועה בחוק בגין עבירה זו היא מקלה משמעותית ביחס לעבירת האונס, עד 5 שנות מאסר.

מקרה נוסף של בעילה אסורה בהסכמה הוא כאשר ישנן יחסי מרות בעבודה, אז העונש הקבוע בחוק הוא עד 3 שנות מאסר. בסעיף זה נוספה נסיבה נוספת מעניינת, כאשר הבעילה נעשה עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי. עבירה זו תכליתה להגן על קדושת מוסד הנישואין. ועדיין, ניתן להבחין כי המחוקק מעניק חומרה פחותה לעבירה מסוג זה.

מעשה סדום

על מנת לפתוח את הדיון בעניין מעשה סדום, נפנה קודם להגדרת "מעשה סדום" כפי שהוא מובא בחוק: "החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם". על פניו, נראה שהמחוקק סבר שמעשה הסדום, כפירושו בחוק, הינו בעל מדרג מוסרי שונה מן האונס, אלא שבפועל, סעיפי העבירה של מעשה הסדום זהים בנוסחם ובעונש הקבוע בצידם לאלה המתוארים בעבירת האונס, והגדיל המחוקק לעשות וקבע "העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס."

יוצא שבהרבה מובנים, ובעיקר ברמת הענישה, ישנה כמעט זהות בין עבירת האונס לעבירה של מעשה סדום, עד כדי כך שמבהיר לנו המחוקק שהעבירה המרכזית של אונס, זהה, הן ברמת העונש והן ברמה המוסרית, לעבירה המרכזית של מעשה סדום.

מעשה מגונה

בוא נבין קודם כיצד מגדיר המחוקק את המונח "מעשה מגונה" – "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". מין הנוסח הזה אפשר להבין שמעשה מגונה הוא מעין עבירת סל, הוא מכליל כל פעולה הנעשית לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים כ"מעשה מגונה". כך למשל אם בפנינו אירוע של אונס לכאורה, אך מתקיים קושי להוכיח כי הייתה חדירה אל איבר מינה של האישה, אבל ניתן להוכיח כי המעשה נעשה לצורך סיפוק מיני, אז ייתכן שניתן יהיה לעשות שימוש בעבירה של "מעשה מגונה".

למעשה, עבירה של מעשה מגונה מסיטה את תשומת הלב העובדתית מאופי הפעולה, שכן כל "מעשה" עשוי לעלות לכדי "מעשה מגונה", אלא שהוא תלוי בכוונת העושה, או במילים אחרות ביסוד הנפשי שלו – "לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". כלומר, יש לבדוק מה הייתה מטרת מבצע המעשה על מנת לקבוע אם מתקיימת עבירה או לא. עוד קובע המחוקק, שאין זה משנה אם אדם ביצע את המעשה המגונה בעצמו או שגרם לאחר לבצע בו, או באדם אחר, את המעשה המגונה.

ראשית נציין כי כל מעשה מגונה עשוי לעלות כדי עבירה, אלא שמדובר אולי בעבירת המין בעלת הרבדים הרבים ביותר ומנעד החומרה שלו היא המשמעותית ביותר. עבירת המעשה המגונה ה"קלה" ביותר היא "מעשה מגונה בפומבי", מדובר בעבירה של עד שנת מאסר, אם היא נעשית בפני קטינים שגילם פחות מ-16 בעונש יהיה עד 3 שנות מאסר. הכוונה היא שאם המעשה המגונה לא היה מכוון כלפי אדם מסוים, אז מבחינה מוסרית מדובר בעבירה ברמת חומרה נמוכה יחסית.

עבירת מעשה מגונה "רגילה", כלומר שנעשית ללא הסכמה ומכוונת כלפי אדם מסוים, דינה עד 3 שנות מאסר.

ביתר סעיפי העבירה ישנה הקבלה בין הנסיבות לחומרה של עבירת האונס לעבירות מעשה מגונה עם התאמה עונשית, כאשר החוק ממש מפנה אל אותן נסיבות המפורטות וסעיף העונש וקובע שמעשה מגונה שנעשה באותן נסיבות דינו עד 10 שנות מאסר.

הטרדה מינית

הטרדה מינית נבדל מיתר העבירות בעיקר בשל העובדה שהמחוקק בחר ליחד חוק עצמאי עבור סוגיה זו. אחת הסיבות שהמחוקק בחר ליחד לעבירה זו דבר חקיקה עצמאי הוא שהוא ביקש ליצור אסדרה ביחס אליה, הן במישור החברתי והן במישור של דיני העבודה. מלבד הגדרת העבירה של הטרדה מינית, המחוקק קבע שהטרדה מינית היא גם עוולה אזרחית שאינה דורשת הוכחת נזק.

בנוסף, כפי שצוין לעיל, קובע החוק כללים החלים על מקומות עבודה ביחס למניעת הטרדות מיניות. מקום עבודה שלא ציית לכללי החוק יהיה אחראי לעוולה האזרחית של הטרדה מינית כפי שאחראי לה המטריד.

ולעניין העבירה עצמה, ניתן לחלק את העבירה לשתי קבוצות של התנהגויות וחריג אחד. הקבוצות הללו נובעות למעשה ממהותה של ההטרדה המינית והיא שמדובר במטרד, כלומר בפעולה חוזרת. המחוקק רואה שהתנהגות חוזרת המתמקדת במיניותו של אדם, או הצעות בעלות אופי מיני, לאחר שהמוטרד הראה כי אינו מעוניין בהם כהטרדה מינית.

בקבוצה השנייה נמצאות התנהגויות שמהוות הטרדה מינית גם כשהם לא חזרתיות – סחיטה באיומים כאשר הפעולה המתבקשת מן הנפגע היא בעלת אופי מיני, כאשר מדובר במעשים מגונים, או כאשר התייחסות מבזה או משפילה הופנתה כלפי אדם ביחס למינו או מיניותו, לרבות נטייתו המינית. ואולם, מבהיר המחוקק כי דרישת החזרתיות, אותה ציינו בעניין הקבוצה הראשונה, אינה חלה כאשר היא מופנית לקטין מתחת לגיל 15, או לקטין מגיל 15 ומעלה תוך ניצול יחסי מרות וכן גם לבגירים במסגרות חינוכיות תוך ניצול יחסי מרות בלימודים, ביחסים בין מטופלים רפואיים/נפשיים למטפים ובמסגרת יחסי עבודה ושירות, תוך ניצול יחסי תלות או מרות.

השאלה המתבקשת היא מדוע יש להגדיר "מעשים מגונים" כ"הטרדה מינית"? הסיבה היא, כפי שכבר הבנו, היא שמעשים מגונים עשויים להיחשב לעיתים עבירה ברף חומרה נמוך במישור הפלילי, ואילו החוק למניעת הטרדה מינית נותן מענה משמעותי במישור האזרחי, לכן הגדרת "מעשה מגונה" כ"הטרדה מינית" עשוי לאפשר אכיפה שאינו במסגרת ההליך הפלילי אבל שייתן מענה חברתי ראוי במסגרת הליכים אזרחיים, הן כלפי המעוול הישיר והן כלפי מקום העבודה שלא סיפק הגנה למוטרד.

לא שכחתי את "החריג", מדובר למעשה בתיקון לחוק שנעשה במסגרת מה שמכונה "חוק הסרטונים" והוא בא לתת מענה לתופעת הפצת תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני של אדם ללא הסכמתו. החוק קובע כי פרסום תיעוד המתמקד במיניותו של אדם שלא בהסכמתו ועלולה להשפילו או לבזותו מהווה "הטרדה מינית". מדובר בחריג כיוון שהחוק גם קובע לגביו הגנות ספציפיות ולמעשה הוא מקבל התייחסות נפרדת גם לעניין הענישה הפלילית והוא מפנה למעשה לחוק הגנת הפרטיות.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין מעשה סדום למעשה מגונה?

מעשה סדום כולל החדרה של איבר או חפץ לפי טבעת של אחר, או החדרת איבר מין לפיו של אחר, מעשה מגונה יכול להיות כל "מעשה" שמטרתו גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. מעשה מגונה הוא מעין עבירת הסל של עבירות המין, כאשר הזרקור אינו מופנה אל היסוד העובדתי אלא לגבי כוונתו של הפוגע. לעומת זאת מעשה הסדום דורש יסודות עובדתיים מובהקים, כאמור.

מה ההבדל בין מעשה מגונה להטרדה מינית?

עבירת מעשה מגונה מתמקדת בכוונתו של הפוגע ומברר האם מעשיו נעשו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, לעומת זאת ההטרדה המינית נוגעת בהתנהגויות מאוד ספציפיות, חלקן דורשות כוונה דומה לזאת של המעשה המגונה. חשוב לציין שעל פי החוק כל מעשה מגונה הוא גם הטרדה מינית, אך לא כל הטרדה מינית תהיה מעשה מגונה.

איך אוכפים עבירות מין שלא באמצעות ההליך הפלילי?

מלבד המשמעות הפלילית של עבירות המין, ניתן, ככל עבירה פלילית, לבצע גם אכיפה אזרחית באמצעות תביעות נזיקיות. אלא שלפי החוק למניעת הטרדה מינית ניתן להגיש תביעה בגין עבירה זו ולדרוש פיצוי גם ללא הוכחת נזק. החוק כולל גם מעשה מגונה כ"הטרדה מינית" לצורך תביעה שכזו. בנוסף יש מקומות עבודה בהם חלים כללי משמעת מחמירים, כמו שוטרים, עובדי מדינה ועוד, ואכיפה בהליכים משמעתיים יכולה לתת מענה חברתי גם כן.

מה הן טענות ההגנה ביחס לעבירות מין?

ראשית, במרבית עבירות המין נדרש להוכיח את יסוד ההסכמה, טענה לפיה המעשים נעשו בהסכמה עשויה לספק הגנה במרבית המקרים. במקרים בהם שאלת ההסכמה אינה רלוונטית נדרשת מודעות של החשוד/נאשם לנסיבות הרלוונטיות, למשל מודעות לעניין גיל נפגע העבירה או מצבו הבריאותי או הנפשי.

עבירות המין של העתיד

עבירות מין מבוססות על מפגש בין אנשים, לא תתקיים עבירת מין ללא שמתקיימים פוגע ונפגע אחד לפחות. בעולם המודרני מפגש בין אנשים נעשה לא רק "פנים אל פנים" אלא מתקיימים מפגשים רבים ברשת. המפגשים ברשת הם מגוונים, הם יכולים להיערך ברשתות החברתיות באמצעות פרסומים שונים, באמצעות שיחות צ'ט בכתב ובאמצעות שיחות מצולמות ובדרכים נוספות וכן באמצעות יישומים אחרים לשליחת וקבלת הודעות.

כפי ש"בעולם האמיתי" מתקיימות אינטראקציות בעלות אופי מיני, כך גם במרחבי הרשת מתקיימות אינטראקציות כאלה ולאורך השני נאלצו רשויות האכיפה, התביעה ובתי המשפט, להתאים את פרשנות החוק להתקדמות הטכנולוגית. כך לאורך השנים הוכר שעבירות המין השונות יכולות להתקיים גם המרחבי הרשת, לרבות עבירת אונס. היבט מסוים שלא נאכף כמעט הוא התחום של הטרדות מיניות ומעשים מגונים, בעיקר כלפי בגירים.