נפלת? נחבלת? בוא לקרוא מה עושים!

אדם שנופל ונחבל בשטחו של אדם אחר זה תחילת סיפורם של לא מעט תביעות נזיקין, אבל הפעם נברר האם פריט שאנחנו פוגשים לא מעט יכול להוות "מפגע" שמפגש עימו עשוי להביא לחבות בנזק? הפריט הזה הוא "אבן בלימה", ונשתמש בסיפורו של משה (שם בדוי) כדי לבחון את הסוגיה, על כך במאמר הנוכחי.

מי אחראי לנזק בשטח ציבורי?

משה, אדם מבוגר בשנות ה-60 לחייו, התהלך בחניון פתוח מול בית ספר ברמת גן, בחניון הותקנו רכיבים מאורכים שנראים כמעצורי חניה מבטון, ובמהלך הליכתו, עת ירד ממדרכה נתקלה רגלו במעצור שכזה, נפל ונחבל באופן קשה בידו – לרבות שבר משמעותי, בעקבות פציעתו נקבעה לו נכות צמיתה.

משה טען כי המעצור בו נתקל היה מוסתר תחת רכב שחנה במקום ובלט אל תוך המעבר שבין המכוניות. משה טוען שבשל נראות המעצור, מיקומו, צורתו, גודלו מהווה המעצור מכשול מסוכן שלא ניתן להבחין בו, לכן מדובר בנפגע ומשהעירייה לא טיפלה כנדרש במפגע, היא אחראית לנזקים שנגרמים ממנו.

העירייה טענה מנגד כי הצבת המעצור מיועד למנוע מרכב לעלות על המדרכה הסמוכה ובכך להגן על משתמשי המדרכה, למעשה מדובר באביזר בטיחותי ולא במפגע. לחילופין טוענת העירייה שלמשה יש אשם תורם מאחר ועליו היה לבחון את הדרך, להימנע מהיתקלות במעצור, שהוא רכיב בולט וצבוע.

אחריות לנזק ואשם תורם

ביהמ"ש מצא לאמץ את עמדתו של משה ביחס למעצור, נקבע שמדובר במכשול לא צפוי עבור הולך הרגל היורד מהמדרכה, ובשל מידותיו הוא מוסתר ברובה על ידי הרכב החונה, ובנסיבות אלה מהווה המעצור מפגע שגרם לנפילתו של משה ובעקבותיה הוא ספג חבלות, לרבות שבר ביד, שהביאו לנכות צמיתה. ביהמ"ש גם התייחס לטענת העירייה לפיה המעצור נמצא באופן נרחב בחניונים ברחבי הארץ, אולם העירייה לא הרימה את הנטל להראות שהשימוש בהנחת מעצור לפני מדרכה ובמקביל אליה, במעין מעצור לפני מעצור, הוא שימוש שנעשה כשגרה, השימוש הזה הוא למעשה המפגע, לפי החלטת ביהמ"ש. ביהמ"ש קבע שניתן היה למנוע את הסיכון שנובע מהמעצור, למשל על ידי עמודונים על המדרכה, או מדרכות רחבות. בנוסף, לא סומנה דרך בטוחה עבור הולכי הרגל בחניון ואפילו לא סומן מעבר חצייה שיאפשר הליכה בטוחה במקום. ומשכך מצא ביהמ"ש שהנחת המעצורים מהווה סיכון בלתי סביר שהתממש במקרה של משה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש מציין כי משה מתגורר בסמוך לחניון והוא מכיר אותו ואף יודע שנעשה בו שימוש במעצורים, לכאורה יכול היה משה לגלות זהירות יתר בתנועתו בחניון, מדובר במפגע לא קטן, ברור וצבוע וסביר שמשה יכול היה להבחין בו בנתיב הליכתו. משכך קובע ביהמ"ש אשם תורם למשה בשיעור של 30%. ביהמ"ש מוצא כי בעקבות המפגע נגרמה למשה נכות צמיתה בהיקף של 11.5% ובהינתן גילו, ההוצאות המשפטיות, כאב וסבל וכו', ובהתחשב באשם התורם, נמצאת העירייה חייבת בנזקו של משה בהיקף של 54,600 ₪ ובנוסף בעלות שכר טרח עו"ד בסך של 12,776 ₪ – סך הכל 67,376 ₪

תא 41115-08-22

מסקנה: אם נגרם לכם נזק, תדאגו שיהיה לכם תיעוד של המקום ותבדקו אם ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם לכם, תתייעצו עם איש מקצוע, עו"ד הבקיא בתחום, ותבררו אם ניתן לאתר אחראי לנזק שנגרם לכן.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

דילוג לתוכן