לאחר 3 ימים, במסגרת ישיבה בעניין התלמיד, בה נכחו גורמי חינוך, דלית וליאור שאמר: "דלית משקרת, היא משתפת פעולה עם מנהלת בית הספר יש לה התנהגות בהמתית והיא זו שצריכה להשתפר"; "את בהמה עם התנהגות בהמתית"; "את שברת את היד של הבן של והוא בחופשת מחלה, אני הגשתי על כך תלונה במשטרה."

ליאור טוען שהאמירות להן טוענת דלית כלל לא נאמרו כפי שהציגה אותן, וכשנקט בביטוי "בהמה" היה זה במסגרת ויכוח אותו התחילה דלית, למעשה מדובר בביטוי שנאמר בעידנא דריתחא ומשכך אינה מהווה לשון הרע לפי הפסיקה. הוא הגיב בתום לב ובמטרה להגן על אינטרס אישי, של בנו, ולא במטרה לפגוע.

מתי קללה תהיה לשון הרע? בית המשפט מכריע

ביהמ"ש דחה את טענתו של ליאור שדבריו היו כתגובה להתנהגות של דלית. ביהמ"ש קובע שיש באמירות הללו כדי להשפיל את דלית, ואף קובע במפורש שהאמירות "בהמה" ו"תסתמי את הפה שלך" הם ביטויים בעלי גוון של השפלה ובוז. לבסוף קובע ביהמ"ש שאין לייחס לאמירות מטרה להגן על אינטרס בנו.

ביהמ"ש קובע שהאמירות הללו אינן יכולות להוות "הבעת דעה" על התנהלותה של דלית כמורה, לא מדובר בביקורת לגיטימית על עובד ציבור, האמירות לא נאמרו בתום לב, וליאור היה מודע למשמעויות הנובעות מהביטויים הללו בפורומים בהם הן נאמרו. לכן, ביהמ"ש קובע כי אמירותיו של ליאור הן לשון הרע.

לפי החוק, פיצוי בגין לשון הרע יכול להגיע עד ל-50,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק בגין כל ביטוי, ואם יוכח כי הביטוי נעשה בכוונה לפגוע ביהמ"ש רשאי להכפיל את סכום הפיצוי. אולם דלית העמידה את תביעתה על 80,000 ₪. ביהמ"ש הטיל לבסוף על ליאור לפצות את דלית בסך של כ-60,000 ₪, כולל הוצאות משפט ושכ"ט.

בין היתר, ראה ביהמ"ש חשיבות גדולה לעובדה שליאור התבטא כך בתור הורה של תלמיד ובפני תלמידים אחרים, ועשה זאת כלפי מורה שבא במגע עם אותם התלמידים על בסיס יומי. ניתן לבקר התנהלותו של מורה, אך לא בדרך בה נקט ליאור.

תא 68289-12-21