ידיעה שיפוטית

חזיר בר או גירית?

לעיתים מתגלגל לפתחו של שופט מקרה שמאתגר את הסוגייה של הידיעה השיפוטית, אחד המקרים הללו היה עניינם של קבוצת ציידים ברישיון, עוני, יואל וסרגיי, אליהם הצטרף מלווה נוסף, תאופיק. קבוצת הציידים והמלווה עסקו בצייד חזירי בר באמצעות רובי צייד, והם נעזרו בכלבים שברשותם, כלל הפעולות המתוארות מגובות ברישיונות ובהיתרים. במהלך פעילותם הם הבחינו בבעל חיים שנמצא בסבח של שיח פטל, תאופיק, שאינו צייד ברישיון, כאמור, הבריח את בעל החיים מן השיחים באמצעות הכלבים שהתלוו אל קבוצת הציידים שכיוונו את רוביהם אל עבר הסבח. בעל החיים נורה ונהרג לאחר שעוני ירה בו. אלא שבעל החיים לא היה חזיר בר, אלא גירית, שאסורה בצייד.

בשל פעולת הצייד כלפי הגירית הוגש כתב אישום כנגד קבוצת הציידים. טענת ההגנה המרכזית שלהם, ובעיקר של עוני, הייתה כי הוא סבר שמדובר בחזיר בר ולכן אין להטיל עליו אחריות פלילית למעשה. בקצרה אסביר כי טענה זו מכונה "טעות במצב הדברים" והמשמעות שלה באה לידי ביטוי בכך שהיא למעשה מערערת את כוונתו של הנאשם לבצע עבירה, ללא הוכחת "כוונה" לא ניתן להרשיע בעבירה פלילית, ומשכך קבלת טענתו של עוני משמעותה זיכוי.

לא אכנס לסבך המשפטי ולמידת האחריות של כל אחד מהמעורבים, רק אציין כי טענתו של עוני, לפיה סבר שמדובר בחזיר, התקבלה על ידי בית משפט השלום התקבלה וקבוצת הציידים זוכתה. על זיכויים של הציידים הוגש ערעור, ואני אמקד את הדיון בערעור ב"טענת הטעות" של עוני.

ידיעה שיפוטית, מי צריך את זה בכלל?

בהרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה ישבו השופטים יצחק כהן, אילן שיף ויגאל גריל. ההכרעה, לפיה יש להרשיע את עוני בעבירת הצייד התקבלה ברוב דעותיהם של השופטים שיף וגריל כנגד דעתו של השופט כהן שסבר כי יש להותיר את הזיכוי על כנו. אלא שבין שיף וגריל נחלקו הדעות כיצד הם הגיעו למסקנה המתבקשת, ובמיוחד מעניינת בעיניי עמדתו של השופט שיף, היא עניין המאמר.

השופט שיף נתקל בקושי מסוים, הוא מזהה כי הצדדים בכלל לא הביאו ראיות לעניין ההבדלים בין חזיר בר לגירית ומשכך השופט היושב בדין לא נדרש כלל לסוגיה. אלא שהשופט שיף מוצא פתרון יצירתי, הוא פונה אל "הידיעה השיפוטית", הוא משרטט נתיב משפטי על פיו הידיעה השיפוטית מאפשרת לו גישה לידע הדרוש לשופט, בתחום שאינו שנוי במחלוקת, וכך מוצא עצמו השופט שיף מפרט מקורות מידע אשר סייעו לו להגיע למסקנה לפיה ההבדלים בין גירית לחזיר בר הם כה מובהקים עד שאין לתת כלל משקל לטענתו של עוני לגבי "הטעות", ואלה מקורות המידע: ספר טבע בסיסי, אנציקלופדיה בסיסית או אתר מוכר ומקובל באינטרנט.

בשלב זה חשוב לציין שפסק הדין נכתב בשנת 2005, אז מקורות המידע באינטרנט לא היו דומים להיום. כך למשל, ויקפדיה בעברית החלה לפעול, בסוף שנת 2006 היו בה רק 50,000 ערכים, לשם השוואה היום יש בה כ-350,000 ערכים. הערך "חזיר בר" בויקיפדיה בעברית עלה לראשונה רק באוגוסט 2007. כלומר, כשהשופט שיף כותב את דבריו מקורות המידע באינטרנט הם הרבה יותר ממוסדים, ובכל זאת השופט גריל בפסק דינו מבקר את גישתו זו של השופט שיף, הוא טוען שיש לנקוט בגישה זהירה בשימוש במקורות מידע חיצוניים וכותב כך: "הכמויות העצומות של מידע בעולם המידע הווירטואלי מצמצמות את יכולת המשתמש בו להבחין בין אמיתות עובדתיות לבין השערות, שמועות או סברות". נראה שהשופט גריל ידע לנבא את האינטרנט כפי שהוא היום.

ועדיין השופט גריל סבור שיש להגיע לאותו תוצאה אליה הגיע השופט שיף, אלא שהוא הולך בדרך אחרת. השופט גריל מפרט את שנדרש, על פי חוק, מצייד ברישיון וקובע שלצייד נדרשת יכולת הבחנה ובקיאות בהבדלים בין חזיר בר לגירית ומשכך אין לקבל את טענתו של עוני ל"טעות".

לסיכום

פסק הדין הזה מלמד אותנו ששופטים משמשים לעיתים מעין פילוסופים, במיוחד במקומות בהם אין חקיקה. השופט שיף רואה באינטרנט מקור מידע דומה לספרי טבע או אינציקלופדיה, בעוד גריל מזהה את הסיכון שמקור מידע שכזה יכול להביא עימו. אבל בנימה אישית, ואילו דעתי הייתה משנה משהו, אני סבור שההבדל בין חזיר בר לגירית הוא נחלת הכלל ואין צורך לפנות לספרות או לידיעה מיוחדת כדי לדעת עובדה זו, וממילא גם עמדתו של גריל, שמצופה מצייד להבחין בין חזיר בר לגירית, גם היא נכונה.

תפקידו של חוק המידע ותקנת השבים הוא לערוך איזון בין הצורך בניהול רישום תקין והולם של המידע הפלילי על אדם – הרשעותיו (המרשם הפלילי) וחקירותיו במשטרה (המרשם המשטרתי) – לבין תקנת השבים, היכולת לאפשר שיקומו של אדם על אף המידע הפלילי שצבר. כדי להבהיר עניין זה, מבהיר המחוקק כי דרישה שכזאת הקשורה לעניין העסקה גוררת עונש כפול ממקרה אחר של דרישה לקבלת מידע פלילי – עד שנתיים מאסר.