הרשעה, זיכוי וזיכוי מחמת הספק בהליך הפלילי
אם תשאלו ישראלי אקראי איך שופט יכול להכריע בסיום הליך פלילי, סביר שתשמעו בין תשובותיו "זיכוי מחמת הספק". את תשובה שייתכן שתקבלו לא רק מהישראלי הממוצע, אלא גם ממשפטנים ואפילו משופטים. אלא שלמעשה אין חיה כזאת "זיכוי מחמת הספק", אז מאיפה זה בא ולמה זה פה?
כדי להבין את שורש הטעות צריך להתחיל מהחוק, סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בתום ההליך המשפטי ביהמ"ש ימסור החלטה מנומקת על זיכוי או הרשעה. כלומר, המחוקק קובע מצב בינארי, אין בחוק מצבי ביניים, אז איך בכל זאת נוצר "זיכוי מחמת הספק?" קשה לשים את האצבע באופן מוחלט, אך יש כמה הסברים ל"תופעה" הזו:
ראשית, כפי שמציין החוק, על הכרעת הדין להיות מנומקת, ייתכן בהחלט שמה שהחל כנימוק אודות ספק שחש שופט לגבי מידת אשמתו של נאשם הפך ברבות השנים למטבע לשון – "מחמת הספק" שהתקבע. בהמשך לכך, ואולי כהסבר נוסף, הזיכוי המופחת הזה מאפשר לשופטים להסביר לציבור, או לנפגעי עבירה, שזה לא שהנאשם שבפניו "חף מפשע", כפי שזיכוי עלול להתפרש, אלא שיש ספק באשמתו. דוגמא לזיכוי "מחמת הספק" שזכה להד ציבורי רחב, ניתן למצוא בסיפור של האונס בשומרת.
אבל דווקא הניתוח האחרון מעלה תהיות רבות, שכן משמעות הדברים היא שנוצר פה זיכוי שאינו זיכוי מלא, ולאורך השנים הדבר עורר תרעומת, בעיקר מצד נאשמים שזוכו "מחמת הספק". ניתן למצוא לא מעט ערעורים ועתירות בהם נאשמים ביקשו "זיכוי מלא". אלא שהמענה שקיבלו הוא שלא ניתן לערער על זיכוי, זיכוי הוא זיכוי.
אבל איך אנחנו יודעים שזיכוי מחמת הספק אינו זיכוי אמיתי, בוודאי לא כמו "זיכוי מלא"? ראשית, בעיניי רבים זיכוי מחמת הספק הוא מצב ביניים שמותיר כתם חברתי על אותו אדם, כאילו התחמק במקרה מאימת הדין. שנית, לאורך השנים נתקלנו במקרים שגם המדינה בצמתים שונים נתנה משמעות לאופי הזיכוי.
כך למשל היה הסיפור בעניין מינויו של יעקב גנות למפכ"ל המשטרה בשנת 2007. גנות היה עד אז נציב שב"ס במשך 4 שנים, ומילא שורה של תפקידים במשטרה ובשירות המדינה. בשנות ה-90 הוגש כתב אישום נגד גנות שכללו עבירות מתחום טוהר המידות, לרבות שוחד. גנות זוכה, בהליך שהגיע לדיון גם בעליון, אלא שהזיכוי שלו היה "מחמת הספק". מני מזוז, אז היועמ"ש לממשלה סבר כי מינוי גנות למפכ"ל הוא בעייתי, הוגשה עתירה לבג"ץ ביחס לכוונה למנותו למפכ"ל והשופט בדימוס טירקל, שעמד בראש הוועדה למינוי בכירים בשירות המדינה קבע כי הוועדה לא תדון בעניינו של גנות עד להכרעת בג"ץ ולבסוף הסיר גנות את מועמדתו.
מקרה נוסף בו "זיכוי מחמת הספק" משחק תפקיד משמעותי מאוד הוא בהליכים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, במקרה שכזה אחד המבחנים לבחינת זכאותו של נאשם שזוכה לקבלת פיצוי והחזר הוצאות משפט הוא סוג הזיכוי, כך שלאורך השנים ההלכה שהתגבשה קבעה כי מי שזוכה "זיכוי מחמת הספק" אינו זכאי לפיצוי לפי סעיף זה. על הפסיקה לפי סעיף 80 לחוק העונשים כתבתי מאמר עצמאי שבוחן מקרים בהם הועמדה ההלכה למבחן במקרים מעט מורכבים.
דעתי האישית היא שיש לדבוק בלשון החוק, ואין מקום ליצירה של מצב משפטי חדש, שאין לו עיגון חקיקתי, בוודאי כאשר המצב המשפטי הזה עלול להיות בעל השלכות משפטיות, או אחרות, בתחומים אחרים. מאחר ותופעת "מחמת הספק" כבר הכתה שורשים ייתכן ונדרשת הבהרת עמדת המחוקק בחוק.